אופן העבודה של לרווה נשען על המודל הספרותי והקולנועי של האל-מת (undead) – דמות מורכבת, השבה מן המתים ורודפת את החיים. 

זוהי ישות משתנה, היכולה להופיע כדמות בעלת גוף – בדומה לזומבי או לערפד, או כרוח רפאים – כמו הפולטרגייסט והפנטום. אופיו של האל-מת וחזותו מאופיינים על ידי מקורות שונים, עתיקים ומודרניים כאחת. בניגוד לאדם המודרני, הנקי והרציונלי, המקיים את עצמו כלכלית וחברתית, האל-מת מופיע כדמות שנפלטה מן המחזור הטבעי של הזמן, והוא מייצג את נוכחות המוות בתוך החיים. 

גופו של האדם המודרני מגודר ומבודד מגופים אחרים. הוא מוחלק מקימורים ומבליטות, מסתיר שינויים גופניים, וכלפי חוץ מציג חזות אחידה והרמטית. לעומת זאת, גופו של האל-מת הוא הגוף הפתוח, הנמצא כל העת בתהליך של ריקבון ושל לידה. המוות והחיים מתקיימים בו יחדיו בהִשתנות מתמדת, המלווה באיסורים ובייסורים של האדם המודרני.

בדומה לאל-מת, לרווה מתייחסת באופן ישיר לגוף האנושי. היא מתרוקנת על מנת להכיל גופים נוספים, וכך מדגישה את ההבדל בין הגוף הפרטי לגוף האוניברסלי. 

ֿהפה הפתוח של הערפד הנוגס, האיברים הנשפכים של היצור, הדם הזב בכל מקום, השתנות הגוף של איש הזאב, הדיבוק, החולי, אובדן השליטה, אובדן האתיקה ואובדן השפיות – כל אלה הם ייצוגים של האל-מת כגוף אוניברסלי, המנקז לתוכו את הפחדים הגדולים ביותר של החברה המערבית: פחד מזקנה, משיבוט, מהתפתחות טכנולוגית; פחד תמידי מפני מגפות, טרור, פאשיזם, מלחמת עולם, הרס כדור הארץ, אפוקליפסה; אימה מפני התפוררות האוטופיות המודרניות; משבר אמון הן בדת והן במדע; פחד מפני השמעת קולם של המיעוטים, מפני התפרקות מתמדת של משמעות הקיום, של מעמד האדם, המשפחה והחברה.